<h1>שו"ת התשב"ץ ח"א סימן קס"ז</h1>
<h2>דף מה:</h2>
ואם איתא לבעייך ליתה אלא במי שהוא איטר ברגלו, שנחלקו בזה הפוסקים ז"ל בענין חליצתו באיזה רגל הוא חולץ, אם בימינו שהיא שמאל כל אדם או בשמאלו שהיא ימין כל אדם, שיש אומרים בתר דידיה אזלינן ויש אומרים בתר דעלמא אזלינן. ותלוי מחלוקתן בבעיא אחת שיש בריש פרק גיד הנשה בענין כף הירך, דאמרינן התם [חולין צ"ב ע"א] דבהמה אית לה כף ועגיל ועוף אית ליה כף ולא עגיל, ובעי ר' ירמיה אית ליה לעוף ועגיל אית לה לבהמה ולא עגיל מאי, בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן, ולא אפשיטא. ואף על גב דלגבי תפילין משמע בפרק הקומץ רבה [מנחות ל"ז ע"א] דבתר דידיה אזלינן, דאמרינן התם דאיטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל כל אדם, ההיא לא מוכחא דבעלמא אזלינן בתר דידיה, דהתם שאני דרחמנא לא אידכר שמאל כלל אלא ידכה [שמות י"ג], ודרשינן מיניה יד כהה, ומשמע יד כהה שלך, אבל בעלמא איכא לספוקי אי בתר דידיה אזלינן אי בתר מיניה. ומינה דלענין חליצה, דבעינן רגל ימין, כדילפינן [יבמות ק"ד ע"א] מגזירה שווה ממצורע, איכא לספוקי בהי חליץ, אי בשמאליה שהיא ימין כל אדם דאזלינן בתר מיניה, או בימיניה שהוא שמאל כל אדם דאזלינן בתר דידיה, וכיון דלא איפשיטה בעיין אי אזלינן בתר דידיה או בתר מיניה חולץ בשתיהן, ותו ליכא לספוקי כלל, ובלבד שיהא נעל של ימין ברגל של ימין ונעל של שמאל ברגל של שמאל. ובהא איתא בעיא דידך אי בעינן שתהא רגלו השמאלית ישרה או סגי בעקומה, ולפי הטעמים שכתבתי לא שנא, שכל רגל שהוא חולץ בה צריך שתהא ישרה. אבל יש דעת אחרת להרמב"ן ז"ל, שיבם איטר ברגלו אינו חולץ כלל, משום דתניא בבכורות בפרק מומין אלו [מ"ה ע"ב] איטר בין ביד בין ברגל פסול לעבודה, ופירש רש"י ז"ל משום דבעי ימין בין ביד בין ברגל וזה אין לו ימין. ולפי טעם זה, כיון דאין לו ימין אינו חולץ כלל. אבל יש מפרשים דלאו משום דלית ליה ימין מיפסיל, אלא משום דמומא הוי משום דחלישותא דימין היא, וכיון דחלישותא היא הוי בעל מום ופסול, אבל ימין יש לו, אלא דמספקא לן אי אזלינן בתר דידיה או בתר מיניה, ואי חליץ בתרוייהו סגי, דודאי ברגל ימין חלץ, והוא שיהיו שתי רגליו ישרות ומטעמא דכתיבנא.
